מנהיגות היא לא מדע, היא אומנות, הסגנונות האישיים של המנהיגים רחבים ומגוונים, וסיטואציות שונות דורשות סגנונות מנהיגות שונים.
עם זאת, ישנו גורם מכריע משותף לכל המנהיגים האפקטיביים, והוא רמה גבוהה של אינטלגנציה רגשית. זה לא שמנת המשכל או היכולות הניהוליות כבר לא רלוונטיות, אלא שהן כבר נחשבות ל"יכולות סף", וברור שהן הכרחיות כדי להיכנס לתפקידי ניהול.
האינטלגנציה הרגשית היא מה שהופך את המנהיג לגדול ואפקטיבי הרבה יותר.
דניאל גולמן חוקר האינטלגנציה הרגשית מצא במחקריו שבבחינת מרכיבי הביצועים המצויינים של המנהיגים, וביניהם יכולות ניהול, מנת משכל ואינטלגנציה רגשית, האינטלגנציה הרגשית נמצאה כפי 2 יותר חשובה משאר המרכיבים בכל דרג ניהולי!
אינטלגנציה רגשית הופכת לחשובה יותר ויותר ככל שעולים במדרג הארגוני, במקומות שבהם היכולות הניהוליות של האנשים כבר גבוהות והפערים ביניהם זניחים. דווקא בדרגים הבכירים הפערים בין אלו עם אינטלגנציה רגשית מפותחת לאלה שחסרים אותה, בולטת מאוד.
מחקר של דיוויד מקללנד הראה שכשלמנהלים הבכירים בארגון יש "מסה קריטית" של אינטלגנציה רגשית, הביצועים של החטיבות שלהם טובים יותר בכ-20% בעמידה ביעדים, ביחס למקביליהם.
מהם מרכיבי האינטלגנציה הרגשית וכיצד הם קשורים למנהיגות?
# מודעות עצמית – זו הבנה עמוקה של הרגשות, החוזקות, החולשות, הצרכים והמניעים. אנשים שכנים עם עצמם ועם הסביבה. הם מזהים את הרגשות שלהם וכיצד הם משפיעים עליהם, על הביצועים שלהם ועל אנשים אחרים.
אנשים חסרי מודעות עצמית נוטים לקבל החלטות שמביאות עצמם לאנדרלמוסיה פנימית, ומנגד אנשים בעלי מודעות עצמית מקבלים החלטות שמרושתות עם הערכים, הרצונות והמטרות שלהם.
אחד מסימני ההיכר לאדם עם מודעות עצמית הוא הומור עצמי, נוחות לדבר על המגבלות העצמיות וצמא לביקורת בונה. מנגד, אדם חסר מודעות עצמית, יפרש כל מסר של ביקורת או חולשה, כאיום ואות לכשלון עצמי.
# ויסות רגשי – זה ויסות עצמי, שמשחרר אותנו מלהיות אסירים של הרגשות שלנו, למצוא דרכים לשלוט בהם ואפילו לכוון אותם לדרכים מועילות, באמצעות הקשבה, השהיית השיפוט, וחיפוש מידע.
ויסות רגשי במנהיגות זו לא רק מעלה אישית, אלא גם חוזקה ארגונית, הרבה מהדברים הרעים שקורים בארגונים הם תוצאה של התנהגות אימפולסיבית. המחקר מראה שהחצנת רגשות שליליים בהכרח לא מובילה למנהיגות אפקטיבית…
# הנעה פנימית – אם יש תכונה אחת שיש לכל המנהיגים, היא הנעה פנימית, מוטיבציה פנימית. הם מונעים להשיג מעבר לציפיות של הסביבה, והם תמיד יגביהו את רף הביצועים, האישי והארגוני.
הרבה אנשים מונעים באמצעות גורמים חיצוניים, ואילו מנגד, מנהיגים מונעים מתשוקה פנימית להגיע להישג, למטרה כלשהי. הסימנים לתשוקה הפנימית הם חיפוש אחר אתגרים, יצירתיות, רצון ללמוד, תחושת גאווה כשהעבודה מבוצעת, חוסר נוחות עם הסטטוס-קוו, הטלת ספק בנכונות הדרך שבה הדברים מבוצעים ונלהבות לחקור גישות שונות. מנהיגים בעלי הנעה פנימית יישארו תמיד אופטימיים, גם כשהסיכויים נגדם.
שלושת המרכיבים הראשונים באינטלגנציה הרגשית, היו קשורים לאינטלגנציה האישית, ועכשיו נציין שני מרכיבים הקשורים לאינטלגנציה הבין אישית.
# אמפתיה – הכי קל לזהות אמפתיה, אבל גם את העדרה. עבור המנהיג לא מדובר על אימוץ הרגשות של האחר בעצמו, וניסיון לרצות את כולם, שכן הוא יכנס למצב רגשי העלול לפגוע בתהליך המנהיגותי. אמפתיה היא היכולת להבין ולשקול את רגשות האנשים יחד עם שאר הגורמים, בתהליך קבלת ההחלטות הרציונלי.
אמפתיה חשובה בייחוד היום כמרכיב במנהיגות, וזאת מ-3 סיבות: העלייה בעבודה בצוותים, הגלובליזציה המגבירה את הרב-תרבותיות, והצורך בשימור טאלנטים. המנהיג, חייב להבין את הרגשות ונקודת המבט של כל מי שיושב מסביב לשולחן.
# יכולות תקשורת – לא מדובר רק על להיות ידידותי. אנשים בעלי יכולות תקשורת מפותחות נוטים להיות בעלי מעגל מכרים רחב, והם בעלי כשרון למציאת נושאי שיחה משותפים עם מגוון רחב של אנשים, שזהו כשרון המתבטא ביכולת ליצור קשר. אנשים כאלה פועלים מהנחה שרוב הדברים המורכבים היום, כבר לא יכולים להיעשות לבד.
מנהיגים אחראים על ניהול מערכות היחסים בארגון, אחרי הכל אף מנהיג לא פועל לבד. המנהיג מבצע את עבודתו דרך האנשים, והיכולות החברתיות, יכולות התקשורת שלו, הן אלה המאפרות זאת.
בעבר, אינטלגנציה רגשית הייתה "nice to have", אבל היום כבר ברור שהיא יכולת הכרחית. למרבה המזל, אינטלגנציה רגשית היא יכולת שניתנת ללמידה, התהליך לא קל, אבל היתרונות של פיתוח אינטלגנציה רגשית, גם ליחיד וגם לארגון, הופכים את המאמץ למשתלם.
