אחד הדברים שאנשים צמאים לו הוא השראה, היא הגורם שמעורר אותנו בתחילתו של כל שינוי, קטן וגדול.
השראה היא רעיון שאני נחשף אליו, דפוס חשיבה או דפוס התנהגות, של מישהו אחר שמצליח לעורר אצלי תשוקה לפעולה, בין אם באופן זהה למקור ההשראה ובין אם בתחום אחר לגמרי. ההשראה מאפשרת לנו להתעלות רעיונית ורגשית מעל לחוויות היומיומיות שלנו, ומניעה אותנו מאדישות למוכנות לפעולה, ולרגע מסיחה את דעתנו מהמגבלות היומיומיות והתפיסתיות שלנו.
מקורות ההשראה יכולים להיות רבים ומגוונים, זה יכול להיות הבוס במקום העבודה, חבר קרוב, שכן, בן משפחה, אדם מפורסם, הרצאת TED, סרט, ספר, הרצאה שראיתי, וובינר, אדם שפגשת באופן מקרי ואפילו הילדים שלנו.
הסכנה עם השראה היא שמדובר ב"מלכודת דבש", שכן באותם רגעי השראה, אנחנו נוטים להעריך את היכולות שלנו כגבוהות יותר, להתעלם ממגבלות ואילוצים, ולהיות אופטימיים לגבי העתיד. ועם זאת, השראה היא בסופו של דבר רק השראה, אין בה פעולה, אלא רק מוכנות לפעולה, היא אמנם עוזרת לנו לגייס הרבה משאבים פסיכולוגיים, רגשות חיוביים ותחושת משמעות, אנחנו אפילו נוטים להיות יצירתיים יותר כשאנחנו נחשפים למקורות השראה אבל זה לא מספיק לשינוי אמיתי.
מבחינה פיזיולוגית, המח מייצר רמות גבוהות של דופמין וסרוטינין, אותם הורמונים שמופרשים גם בעת צריכת שוקולד או קיום יחסי מין, ובנוסף המח אף מפחית את רמת הקורטיזול, שהוא הורמון הפחד והלחץ. כן, זה שלב נעים מאוד, וממכר.
די ברור מדוע "דחיינים" נוטים להתמכר לסרטוני Ted מעוררי השראה, כשהם ממשיכים לדחות את השינוי שהם מייחלים לו, ומדוע אנחנו נהנים לשמוע סיפורים מעוררי השראה אבל זה לא גורם לנו לשנות משהו בעצמנו.
השראה היא רק השלב הראשון, שינוי כמו למידה, בא לידי ביטוי בהתנהגות שונה בפועל, אחרת ההשראה נשארת בגדר רעיון ולא דוחפת לתוצאות אחרות.
אז איך מקדמים מהשראה לשינוי תודעה ולפעולה? חכו לפוסט בשבוע הבא 
