אתם אמיצים?

כשאנחנו חושבים על המילה "אומץ", זה מתקשר לנו למשהו גדול, פעולה הירואית, אבל אומץ הוא משהו שיכול להתבטא בכל רגע, בכל פעולה.

ברנה בראון מדברת על פגיעות, ואומרת שאנחנו יכולים לבחור באומץ או בנוחות, אבל לא בשניהם יחד. היא מגדירה את האומץ כמוכנות להיות פגיע, לפעול בלי ערובה לכך שתצליח. לא לחשוב על זה שאולי תכשל, אלא לפעול בידיעה שאתה יכול להיכשל, אבל להמשיך ולהתמודד. אי אפשר להתפתח ולגדול כשאתה עטוף בשריון, וזו הסיבה שצריכים אומץ בכדי להתפתח, צריכים להיות מוכנים להיות פגיעים.

"לא המבקר הוא שחשוב, לא האיש המצביע על כישלונו של החזק או המעיר כיצד היה אפשר לעשות את הדברים טוב יותר. האשראי שמור לאיש הנמצא בזירה, האיש שפניו מוכתמים באבק, בזיעה ובדם; זה שנאבק בגבורה… זה שטועם, במקרה הטוב, את פרי ההצלחה, ובמקרה הרע, אם העלה חרס בידיו, לפחות נכשל לאחר שהעז".

הנאום הזה של תאודור רוזוולט, שזכה לכינוי "האדם בזירה", מזכיר לנו שהיציע מלא באנשים שמעולם לא העזו להיכנס לזירה ולנסות, אבל אלופים בלבקר, להעיר ולהקטין את מי שבזירה. ויש מסביבנו המון זירות.

הרגע בו אנחנו "נעמדים על הרגליים האחוריות", הוא מקום מבחנו של האומץ שלנו, ובו הערכים שלנו מתחשלים, ברגעים האלה אנחנו לומדים מי אנחנו באמת. ברגעים שאנחנו צריכים להיות אמיצים ולעמוד על שלנו, אבל אנחנו בוחרים לוותר, מפחדים להיפגע, אלה הרגעים שאנחנו חונקים את עצמנו, את התקווה, את היצירתיות, את הפוטנציאל שלנו, את מה שיכולנו להיות.

אומץ הוא שריר, ככל שנשתמש בו יותר, הוא יתחזק, ויהפוך לפעולה יותר ויותר טבעית. האומץ מאפשר לנו למצות את הפוטנציאל שלנו ולהתפתח. בלי אומץ אנחנו לא יכולים להתפתח. ולא נוכל להשפיע על האנשים סביבנו להתפתח.

האומץ מאפשר לנו לחיות חיים שלמים בלי חרטות, כי עשינו וניסינו כל מה שיכלנו.

אומץ הוא לא העדר פחד, אלא הוא לפעול למרות הפחד. הפחד הוא רגש שלילי, לכן קשה לפעול כשהוא נוכח. אומץ מסתכל מעבר לפחד, ומתמקד באפשרויות שיש, בהתקדמות.

האומץ מייצר לנו וודאות בתנאי אי-ודאות. איך? אי-ודאות גורמת לחשש, לפחד, ומי שמתרגל את שריר האומץ, מורגל לפעול מחוץ לאזור הנוחות שלו, באי-ודאות, כשהעוגן שלו הוא העובדה שהוא מאמין בעצמו. זה להגיד כן, עוד לפני שברור מה הדרך שצריך ללכת בה.

אומץ מאפשר לך להמציא את עצמך מחדש, לעזוב את המוכר ולעשות שינוי כשנדרש.

אנשים הולכים אחרי מנהיגים בגלל האומץ שלהם, שמאפשר להם לפעול לפי הערכים והמטרות שהם מאמינים בהם, והם לוקחים את האנשים למקומות שאין לאנשים את האומץ ללכת אליהם לבד.

אומץ הוא תופעה מדבקת, והוא עניין של בחירה.

מעניין? שתפו 

WhatsApp
Email
LinkedIn
Twitter
Facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עשוי לעניין אותך גם

הצלחה
אייל גונן

יש מתחזה בקהל? על "תסמונת המתחזה"

אחד התסביכים של אנשים מוצלחים, מנהלים ומנהיגים, הוא "תסמונת המתחזה", החשש שאני לא מספיק מוכשר, שהגעתי למקום שבו אני נמצא בטעות, ושאני לא מתאים. הפחד הגדול הוא שאוטוטו מישהו יחשוף אותי או ש"תיקרע המסכה מפני" ויגלו שאני לא מי שחשבו.

קרא עוד »
מנהיגות
אייל גונן

ההשפעה והרטוריקה של זלנסקי

זלנסקי יודע שבאמצעות רטוריקה נכונה אפשר לזכות באהדת הקהל, ושבלי קשר האמת אינה עומדת למבחן, אלא היכולת ליצור יחס אוהד בין הנואם והקהל, שבאמצעותו העברת המסר הופכת לקלה יותר.
זלנסקי כמו רטוריקן טוב, יודע להתאים עצמו ולדבר אל כל קהל בשפה הרלוונטית אליו, ולהעביר לו מסר ייחודי כדי להניע את הקהל לחשוב על הדברים לעומק. אחת הדרכים הנפוצות ביותר ושבה משתמש גם זלנסקי, היא ביצוע אנלוגיות שמאפשרות הבנה מהירה יותר, ועל בסיס העובדות המוזכרות, קל להעביר ולהבהיר את הטיעון. רטוריקן טוב מוצא את המשותף בינו ובין הקהל, ומטרת האנלוגיה לאירועי העבר שרלוונטים לקהל, היא לגרום לקהל לראות את המציאות דרך עיני הנואם.

קרא עוד »