הרבה אנשים מספרים לי, שלא משנה לכמה הרצאות, ימי עיון או סדנאות הם הלכו במגוון רחב של מיומנויות, ועדיין הם לא באמת מרגישים שיפור.
לא מרגישים שמצליחים להתקדם ולהגיע להישגים משמעותיים יותר, לא מצליחים להרגיש טוב יותר עם עצמם, ובעיקר לא מתקדמים בכיוון שהם רוצים. כמה מתסכל זה שאנשים וארגונים משקיעים כל כך הרבה כסף, זמן ומאמץ ולא לקבל את התמורה.
כדי להבין למה זה קורה, בואו נדבר על "התפתחות אופקית", וכאן הכוונה להתפתחות שהיא רכישת כלים ופיתוח מיומנויות, לדוגמא ניהול זמן, ניהול מו"מ, עמידה מול קהל, סגנונות תקשורת וכו'.
ב"התפתחות אופקית" אנחנו צוברים עוד ועוד כלים בארגז הכלים שלנו, ואולי נכון יהיה להגיד שאנחנו "מתקינים אפליקציות" נוספות בסמארטפון שלנו.
כשתחשבו על מה זה נותן לנו, תגלו שזה בעיקר מאפשר לנו לעשות עוד דברים, רובם "עוד מאותו הדבר", רק ביעילות גבוהה יותר, האם זה מקדם אותנו? במקרים ספציפיים בלבד.
אם אתה מסתובב עם גישה של "לוזר" ו"אכלו לי-שתו לי", מה זה משנה אם אתה יודע להגדיר מטרות לשנה החדשה?
אם אתה יודע לא באמת יודע מה הכיוון שלך בחיים ולאן אתה רוצה להגיע, מה זה משנה אם אתה יודע לנהל את היומן ויש לך To do list?
אם אתה ציני לכל מה שקורה סביבך ואין לך אמון באף אחד, מה זה משנה אם תעבור סדנת סגנונות תקשורת?
כל הדברים האלה יהיו בסופו של דבר "אקמול" שיחזיק יומיים מקסימום, מי בינינו לא חווה את זה??
בדיוק כאן, יש את ה"התפתחות האנכית", שזאת התפתחות של שינוי גישה, של הרחבת התודעה שלנו, המודעות העצמית שלנו מתפתחת. זאת התפתחות שגורמת לנו לשינוי באופן שבו אנחנו רואים את עצמנו, מאמינים בעצמנו ובסופו של דבר גורמת לשינוי הזהות והגישה שאיתה נפגוש ונתמודד עם המציאות.
זאת התפתחות שהיא לא צבירת כלים או מיומנויות, אלא היא מתיחת המיומנויות והחלטה איך להשתמש בכלים ובמיומנויות, איזה כלי להוציא מארגז הכלים שלנו ואיך להשתמש בו. זאת לא עוד אפליקציה, אלא זה שדרוג גרסת מערכת ההפעלה שלנו.
אז למה לא עושים את זה? "התפתחות אנכית" היא תהליך של שינוי זהות, מאבק פנימי באמונות של עצמי, של כאב גדילה ויציאה מאזור הנוחות. מצד שני, זאת ההתפתחות שתיתן לנו את ההחזר הגדול ביותר, וזה השינוי הכי משמעותי שנוכל לבצע בחיים.
גם בפיתוח מנהיגות, אם נלמד תאוריות ומודלים, זה לא יעזור לנו להתפתח כמנהיגים, אלא אם זה יבוא אחרי ברור אישי על הזהות המנהיגותית שלנו, על המניעים שלנו ולמה ומה אנחנו רוצים להנהיג.
הניסיון שלנו יכול לסייע לנו להתפתח "אופקית", אבל דווקא בהתפתחות "אנכית" הניסיון שלנו מעכב אותנו, מונע מאתנו להתפתח, גורם לנו להימנע, ולכן "התפתחות אנכית" היא "למרות הניסיון שלנו".
איך מתפתחים "אנכית"? פוגשים הרבה אנשים שונים ומגוונים, לומדים להקשיב, קוראים, עושים רפלקציה לבד או עם אחרים, לומדים מכישלונות, לומדים מהצלחות, מגלים הרבה חמלה עצמית, שלמות והערכה עצמית, ובעיקר מודעים למי שאנחנו, לעוצמות שבתוכנו, לחוזקות שלנו, לערכים שלנו, לערך שאנחנו מביאים לסביבה, מטפלים באמונות במגבילות שלנו, מתמקדים באמונות המקדמות שלנו, שמים לב לתשוקות שלנו.
בקיצור, מטפלים בכל אותם דברים "רכים", הלא "משימתיים", ואז, כשנלמד מיומנות חדשה, היא תשב בדיוק במקום הנכון, תותאם למי שאנחנו, ותעזור יותר מהאקמול שהתרגלנו אליו.
מה אתם אומרים?
