יש דבר כזה מנהיגים מופנמים?

הרבה שואלים אותי אם מי שמופנם יכול להיות מנהיג. לרובנו יש בראש תמונה של מנהיג מוחצן, ולכן כל מי שמופנם ורוצה להנהיג, צריך להתגבר על מחסום תפיסתי גדול. בסקר שנערך ב-2006, 65% מהמנהלים הבכירים ראו את המופנמות כמחסום למנהיגות, ומחקרים מראים שנשיאי ארה"ב היותר מוחצנים, נתפסו גם כמנהיגים יעילים יותר.
אז מה זה אומר? שמופנמים לא יכולים להיות מנהיגים? הרבה מופנמים אכן מוותרים על האפשרות להנהיג בגלל התפיסה הזאת, אבל חשוב להבין, שמופנמים יכולים להנהיג!! ביישנים ופחדנים לא יכולים, ויש הבדל גדול.
מי שביישן, מפחד מסיטואציות חברתיות, מעדיף להימנע מהן, או לפחות שלא ישימו לב אליו. מופנמות זאת תפיסת אישיות, וביישנות זאת התנהגות, שני דברים שונים. מופנמות זה לא אנטי-חברתיות, אלא שהאינטראקציות החברתיות, והדעות שהוא יביע יהיו הרבה יותר ממוקדות.
מופנמים שמוצאים עצמם בסיטואציה חברתית, סורקים ובודקים מה הם יכולים ללמוד, הם מתרכזים במחשבותיהם, ואינם תלויים בסביבה בכדי להרגיש בעלי ערך, אבל עם זאת, הם גם מקשיבים ורגישים לסביבה הרבה יותר טוב מאנשים מוחצנים, הנוטים לדבר יותר בפגישות ולעבד את מחשבותיהם בקול רם, כאשר תגובות הסביבה מחזקות אותם ונותנות להם 'מנת דופמין'.
מנהיגים מוחצנים נתפסים כמנהיגים טובים ויעילים יותר בקרב הממונים עליהם והכפופים להם, אך במצבים מסוימים, דווקא מי שמופנם יכול להיות מנהיג טוב יותר, בעיקר כאשר הוא מוביל צוות של אנשים בעלי יוזמה ורעיונות לשיפור, צוות פרואקטיבי ואסרטיבי. לפי מחקר של אדם גרנט שפורסם ב-HBR, בסיטואציה כזאת, דווקא המנהיגים המוחצנים ירגישו מאוימים מצוות כזה, אבל יצליח יותר עם צוות 'פאסיבי'.
במחקר נמצא שצוותים פרואקטיביים השיגו תוצאות גבוהות יותר ב-28% דווקא עם מנהיג מופנם, שאפשר לחברי הצוות לבטא את הרעיונות שלהם, ולא פעל במוחצנות שפגעה, סרסה ודכאה את הצוות כתוצאה מתחושת האיום מצד אנשי הצוות.
המנהיג המופנם הקשיב לאנשים ונתן להם להרגיש משמעותיים, בעלי ערך לקבוצה, ובכך הגביר את המוטיבציה הקבוצתית. לעומתו המנהיג המוחצן עסוק בתחזוקת ה'מוחצנות' לא מעט, דבר שפוגע בתפקוד הצוות.
אז נכון, למנהיג המופנם יש חסם תפיסתי שעליו הוא צריך להתגבר, קודם כל אצלו, ואח"כ גם אצל האנשים סביבו, אבל זה לא אומר שהוא לא יכול להיות מנהיג טוב, ובסיטואציות מסוימות אפילו מנהיג טוב יותר.
אנחנו נוטים לרצות מנהיגים מוחצנים ואסרטיביים סביבנו, "גיבורים", אבל מעדיפים מנהיג מופנם מעלינו, שיהיה קשוב, יאפשר אוטונומיה, ושיאפשר לנו להרגיש בעלי ערך.
לא חסרים מנהיגים מופנמים, וורן באפט, ביל גייטס, צוקרברג, מהטמה גנדי, לינקולן…

מעניין? שתפו 

WhatsApp
Email
LinkedIn
Twitter
Facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עשוי לעניין אותך גם

הצלחה
אייל גונן

מתי לוותר? עדיין לא!

שתי צפרדעים נפלו למכל שמנת.
עד מהרה הן הבינו שהן הולכות ושוקעות: הן לא יכלו לשחות או להחזיק מעמד על פני השטח זמן ממושך מפני שהעיסה הייתה סמיכה וטובענית. תחילה פרפרו שתי הצפרדעים בתוך השמנת וניסו להגיע לשפת המכל. אבל הן לא הצליחו, עלה בידן רק להשתכשך במקומן ולשקוע.

קרא עוד »
התפתחות אישית
אייל גונן

מנהיגות ואפקט פיגמליון

במטה אנליזה שחקרה 100 שנות פיתוח מנהיגות, טען אבוליו, מחוקרי המנהיגות הגדולים, כי "ההשפעה הגדולה ביותר על ההתפתחות, היא הגברת האמונה במונהגים. להטמיע בהם את השכנוע העצמי שהם טובים בביצוע המשימות, יותר משהם חשבו".

למנהיגים יש השפעה גדולה על האנשים שסביבם, הצפייה של המנהיגים מהמונהגים משפיעה מאוד על הצמיחה, ובמידה רבה "למה שאתה מצפה, זה מה שאתה מקבל". הרב קרליבך אמר "כל מה שילד צריך, זה מבוגר אחד שיאמין בו", אבל האמת היא שכל אחד צריך מישהו שיאמין בו. לא סתם אחת ההגדרות של מנהיגות היא לגרום לאנשים להגיע למקום שהם לא היו מגיעים אליו לבד, והשלב הראשון הוא להראות לאנשים שאתה רואה בהם יותר ממה שהם רואים בעצמם.

קרא עוד »
דגל ישראל, אחריות מנהיגים, מנהיגות, מהפכה משפטית
מנהיגות
אייל גונן

מה האחריות של המנהיגים שלנו לאווירה הציבורית?

כדי לייצר אווירה ציבורית חיובית, שזה מה שמנהיגות חיובית אמורה לייצר, המנהיגים צריכים להוות דוגמא בהתנהגותם ולהציב סטנדרט גבוהה של התנהגות, הכלה, כבוד, חיזוק היחסים בין הצדדים השונים בחברה, ויצירת מרחבי שיח ושיתוף פעולה. בסופו של דבר מנהיגות מטפחת אופטימיות, תקווה לעתיד טוב יותר ויצירת הזדמנויות לכולם.

כשמנהיגים פוליטיים מחליטים להקצין את ההתבטאויות שלהם, זה משפיע ומוביל באופן ישיר לקיטוב ופילוג בחברה. זה פוגע באמון במוסדות שלטון, ואפילו באמון וביחסים בין חברים לעבודה ואף בין בני משפחה, מה שמוביל לתחושות של כעס, תסכול, חוסר תקווה ובסוף זה יכול להגיע גם לאלימות פיזית.

קרא עוד »