מה השאלה הראשונה שמנהיג שואל?

כל מנהיג מונע משאלה שהוא שואל את עצמו בכל בוקר.
יש מנהיג ששואל את עצמו "מה אני צריך לעשות כדי להצליח?" זה מנהיג שמבחינתו הארגון זה הוא, הוא מחפש כח, להיות מוערך יותר, להתקדם. זאת מנהיגות ישנה, מנהיג ששם את עצמו במרכז, כל הארגון על כלל משאביו ורצונותיו, עובד בשביל להאדיר את המנהיג, בתוך הארגון ומחוץ לארגון. זה מנהיג שהאינטרס האישי שלו גובר על האינטרס של הארגון, הוא דואג שהכל יעבור דרכו, שהוא יהיה בנקודות ההחלטה, הוא יוצר תלות של הארגון בו, ובמקביל לא מאפשר לאף אחד בארגון "להרים את הראש" ולגלות מנהיגות. לא אוהב לשמוע על בעיות בארגון, ומרגיל את האנשים לרצות אותו. הקרדיט על ההצלחות שייך לו, והוא לא מתחלק בו. לגבי הכישלונות? מטאטאים מתחת לשטיח.
התוצאה היא שביום שאותו מנהיג עוזב את הארגון, הארגון מוצא עצמו ללא מנהיגות וללא המשכיות, עם "מחנאות" ויריבויות פנימיות. "אחרי המבול".
יש מנהיג ששואל את עצמו "מה אני יכול לעשות כדי שהארגון יצליח?" זה מנהיג שמבין שהארגון והמטרות שלו גדולים וחשובים יותר ממנו, שעכשיו זאת המשמרת שלו להנהיג אבל גם אחריו הארגון ימשיך להתקיים, והוא עסוק בלאפשר לעובדים ולארגון לבצע את המשימות הכי טוב שאפשר, הוא משרת את הארגון דרך האנשים, תומך, מטפח, חונך, נותן את המשאבים והגיבוי. הוא מפתח מנהיגים בתוך הארגון בגלל שהוא מבין שמנהיגות היא מכפיל כח לארגון, והוא לא רואה בזה איום. הוא יודע שאם הוא ידאג לאנשים, ישמור עליהם, יעצים אותם ויגרום להם להצליח בעבודתם, הם ישמרו על הארגון ויגרמו לו להצליח.
הוא לא מונע מאגו ומחיפוש אחרי כבוד, מבחינתו, הוא נמדד בכמה הארגון מצליח והאנשים שלו מתפתחים ומתקדמים.
מה שמבדיל בין המנהיגים היא מה השאלה הראשונה שמעניינת אותם.

מעניין? שתפו 

WhatsApp
Email
LinkedIn
Twitter
Facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עשוי לעניין אותך גם

הצלחה
אייל גונן

אתם אמיצים?

ברנה בראון מדברת על פגיעות, ואומרת שאנחנו יכולים לבחור באומץ או בנוחות, אבל לא בשניהם יחד. היא מגדירה את האומץ כמוכנות להיות פגיע, לפעול בלי ערובה לכך שתצליח. לא לחשוב על זה שאולי תכשל, אלא לפעול בידיעה שאתה יכול להיכשל, אבל להמשיך ולהתמודד.
אי אפשר להתפתח ולגדול כשאתה עטוף בשריון, וזו הסיבה שצריכים אומץ בכדי להתפתח, צריכים להיות מוכנים להיות פגיעים.

קרא עוד »
הורות ומנהיגות
מנהיגות
אייל גונן

הורות ומנהיגות

הורות היא אחד האתגרים הגדולים ביותר בכל מה שקשור לניהול ומנהיגות, אי אפשר להשוות את זה כמעט לשום תפקיד אחר.
לא באינטנסיביות, לא באחריות, לא במשמעות, ואין אפשרות לעשות "בכאילו". נשמע לכם מוגזם? כנסו לקרוא.

קרא עוד »
ההתפטרות השקטה quietquitting
מנהיגות
אייל גונן

ההתפטרות השקטה

פעם קראו לזה "אבטלה סמויה", קראו לזה "הקטנת ראש", קראו לזה "זה לא בהגדרת תפקיד שלי", וכל מנהל ניסה להלחם בזה באמצעות "תפיסת תפקיד מרחיבה", דיבור על מצויינות, הגדלת ראש, ודרישה לשים לב ששום דבר לא "נופל בין הכסאות". 

הבעיה היא שמנהלים מהדור הישן נעלבים, איך יכול להיות שאנשים לא נדבקים בחזון שלהם, איך אנשים לא רוצים לתת 110%?, איך אנשים מעזים לצאת הביתה כשהם עובדים עד השעות הקטנות?. קוראים לזה הצבת גבולות. מה הבעיה? שמנהלים מהדור הישן מרגישים שדופקים אותם אם זה לא קורה, ואופס.., הנה באים חבר'ה צעירים ומגדירים גבולות. גבול למה שהם מוכנים לתת, גבול למה שהם מוכנים שידרשו מהם. 

קרא עוד »