מביעים דעה שונה מדעתו של הבוס?

עד כמה אתם מוכנים להביע דעה שונה מדעתו של המנהל הישיר שלכם?
ב-27 במרץ 1977 בטנריף, התעכבה ההמראה של מטוס חברת KLM במשך כשעה, לאור ערפל כבד ששרר בשדה. הקברניט היה ולדהויזן ואן זנטן, אחד הטייסים הוותיקים והמוערכים בחברה, וכאשר בשלב מסוים איבד את סבלנותו לאור ההערכה כי בקרוב יסתיים הזמן שבו מותר להחזיק נוסעים על המטוס, ויהיה צורך להורידם להפסקה בטרמינל, החליט להתחיל בהמראה.
הקצין הראשון הבהיר לקברניט כי טרם קיבלו אישור המראה ממגדל הפיקוח, אך הקברניט המנוסה השיב שהוא יודע מה הוא עושה, והמשיך להריץ את מטוס ה-747 על המסלול, כאשר לפתע התנגש במטוס של חברת פאן אמריקן שחצה את המסלול, ובאותו רגע התרחש אסון קטלני ביותר בו נהרגו 583 נוסעים ואנשי צוות.
ב-1 בפברואר 2003 בעת חזרת המעבורת קולומביה לכדור הארץ, התפרקה המעבורת ונספו שבעת אנשי הצוות, ביניהן גם האסטרונאוט הישראלי אילן רמון. מיד לאחר המראת המעבורת, נחרץ גורלה, כאשר פיסת קצף בידוד ממכלי הדלק החיצוני פגעה בכנף. ועדת החקירה לאסון מצאה כי התרבות הארגונית בנאס"א אינה מעודדת ביקורת, תלונות או הבעת דעה שמנוגדת לדעת המנהלים הממונים, שכן לאחר ההמראה היו מספר מהנדסים שהתריעו על התקלה ודרשו לטפל בה, אך המנהלים הממונים החליטו להתעלם מכך.
החוקר הופסדה, טבע את המונח PDI (Power Distance Index), שהוא מדד מ-1 עד-100 ל"מרחק הכח" בארגונים. ככל שהמדד נמוך יותר, ההיררכיה והסמכות תופסות מקום נמוך יותר בארגון, וככל שהמדד גבוה יותר, קיימים פערי כח בעקבות ההיררכיה עד כדי פגיעה ביכולת קבלת החלטות, בתקשורת הישירה בין בעלי מעמדות שונים, במידת העצמאות ותפיסת האחריות. מדינות עם ניקוד מדד גבוה הן: מלזיה, פיליפינים, אינדונזיה, רוסיה וסין. מדינות עם ניקוד מדד נמוך הן: ניו זילנד, דנמרק, נורבגיה, אנגליה וגרמניה.
אגב, ישראל נמצאת במקום מפתיע במדד ה-PDI, עם ציון 13 (ציון מעולה!!), שמשמעותו היא שהישראלים טוענים כי יגידו את דעתם, גם אם היא סותרת את עמדת הממונה עליהם…
אחת היכולות החשובות בארגונים היא היכולת "להנהיג 360" משמע לא רק להנהיג את הכפופים לך, אלא גם להשפיע על העמיתים ואף על הממונים עליך, ובארגונים בעלי PDI גבוה, מדובר באתגר כמעט בלתי אפשרי, וכפי שראינו בשתי הדוגמאות תרבות ארגונית שכזו פוגעת בתפקוד הארגון ואף מסוכנת ומובילה לאסונות בארגון ומחוצה לו.
"לפעמים אני חושב, שהתפקיד הכי חשוב שלי כמנכ"ל, הוא להקשיב לחדשות הרעות. אם אתה לא פועל לגביהן, בסופו של דבר האנשים שלך יפסיקו להביא אותן לתשומת לבך, וזה יהיה תחילתו של הסוף" ביל גייטס.

מעניין? שתפו 

WhatsApp
Email
LinkedIn
Twitter
Facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עשוי לעניין אותך גם

מנהיגות
אייל גונן

מנהיגות ואגו – "מחלת המנכ"ל"

כשרוצים לרצות את המנהל, מסננים את המידע שזורם מעלה בהיררכיה, כך שרק המידע המחמיא יגיע, וככה המנהל לא באמת מקבל משוב כנה ואמיתי מהסביבה.

לפעמים התפיסה של האנשים שקרובים למנהל, אותו "מעגל פנימי", היא שלאור ההכרות שלהם עם המנהל, בכל מקרה הוא לא ישנה את דעתו בנושא שיובא בפניו, מה שכן, הוא ישנה את דעתו לגבי מי שיביא את הבשורה הרעה, ולכן מה התועלת בזה? גם להסתכן וגם לא יקרה שום דבר?
אנשי "המעגל הפנימי" לא באמת שומרים על המנהל, אלא שומרים על עצמם, והופכים ל"מעגל המרצים".

קרא עוד »
פיתוח מנהיגות, זהות מנהיגותית
מנהיגות
אייל גונן

פיתוח מנהיגות

רוב התכניות לפיתוח מנהיגות לא אפקטיביות, והסיבה היא שהן לא "רפלקטיביות" ולא מותאמות באופן אישי, והתוצאה היא שהן לא באמת גורמות לשינוי התנהגותי לאורך זמן. קיימת נטייה לדבר על מנהיגות, בזמן שבכדי לפתח מנהיגות נדרשת עבודה מעמיקה על הזהות המנהיגותית.

קרא עוד »
מנהיגות התפתחות אופקית התפתחות אנכית
התפתחות אישית
אייל גונן

"התפתחות אופקית" מול "התפתחות אנכית"

הרבה אנשים מספרים לי, שלא משנה לכמה הרצאות, ימי עיון או סדנאות הם הלכו במגוון רחב של מיומנויות, ועדיין הם לא באמת מרגישים שיפור. לא מרגישים שמצליחים להתקדם ולהגיע להישגים משמעותיים יותר.
הבעיה היא שאנחנו מתמקדים ב"התפתחות אופקית" של רכישת כלים, במקום ב"התפתחות אנכית" שהיא שינוי זהות, גישה וחיזוק התודעה.

קרא עוד »