בארגונים בריאים יש מקום ל"מנהיגות 360", יש מקום לא רק ל"מנהיגות היררכית", אלא אנשים יכולים להנהיג ולהשפיע על כל המדרגים בארגון.

תקשורת היא הדם הזורם בעורקי הארגון, וברגע שהתקשורת לא זורמת, חלקים בארגון מתחילים להינמק.

אברהם לינקולן הוא בעיני התגלמות המנהיגות והוא נחשב לאחד הנשיאים הגדולים בהיסטוריה האמריקאית, שהוביל את האומה להישגים משמעותיים, בעיקר בגלל הדרך שבה בחר להנהיג ולהוביל.  
מדהים לראות שלינקולן הביא לידי ביטוי כבר בתקופתו בסגנון מנהיגותו, סגנונות מנהיגות "מודרניים" כמו מנהיגות אותנטית, מנהיגות משתפת, מנהיגות אדפטיבית ומנהיגות משרתת. היכולת לא להסתנוור מכח, לדבוק בעקרונות שלך, להנהיג בענווה ולזכור בכל בוקר שבאת לשרת ולא לשלוט, זאת הסיבה שג'ון פ. קנדי אמר עליו "לינקולן לא היה רק נשיא ארצות הברית, הוא היה נשיא העם האמריקאי".

כדי לייצר אווירה ציבורית חיובית, שזה מה שמנהיגות חיובית אמורה לייצר, המנהיגים צריכים להוות דוגמא בהתנהגותם ולהציב סטנדרט גבוהה של התנהגות, הכלה, כבוד, חיזוק היחסים בין הצדדים השונים בחברה, ויצירת מרחבי שיח ושיתוף פעולה. בסופו של דבר מנהיגות מטפחת אופטימיות, תקווה לעתיד טוב יותר ויצירת הזדמנויות לכולם.

כשמנהיגים פוליטיים מחליטים להקצין את ההתבטאויות שלהם, זה משפיע ומוביל באופן ישיר לקיטוב ופילוג בחברה. זה פוגע באמון במוסדות שלטון, ואפילו באמון וביחסים בין חברים לעבודה ואף בין בני משפחה, מה שמוביל לתחושות של כעס, תסכול, חוסר תקווה ובסוף זה יכול להגיע גם לאלימות פיזית.

רוב התכניות לפיתוח מנהיגות לא אפקטיביות, והסיבה היא שהן לא "רפלקטיביות" ולא מותאמות באופן אישי, והתוצאה היא שהן לא באמת גורמות לשינוי התנהגותי לאורך זמן. קיימת נטייה לדבר על מנהיגות, בזמן שבכדי לפתח מנהיגות נדרשת עבודה מעמיקה על הזהות המנהיגותית.