אנשים רוצים להגיע להישגים אבל לא מוכנים להשקיע ואפילו לסבול את מה שנדרש לשם כך. כולם רוצים להיות רונאלדו, לינוי אשרם או יובל שמלא, אבל לא באמת. רוצים להצליח כמוהם, לזכות בתהילה, אבל לא באמת מוכנים ל-12 אימונים בשבוע, לא באמת מוכנים להתאמן בכל מזג אוויר, לוותר עם בילויים, לסחוב פציעות, לשמור על תזונה, לתחזק מנטליות של אלוף. התוצאה היא שלא משקיעים מספיק, ואז בשלב מסוים מוותרים על החלום.

איך השיחות שלכם נשמעות? שיחה מתפתחת? משחק פינג-פונג של משפטים אקראיים? אין קשר בין המשפט שאתם אומרים לתשובה שמשיבים לכם? אתם מסיימים את השיחה בתחושת החמצה שלא הספקתם להעביר את המסר בגלל שקטעו אתכם? תחושה של שיחה סתמית?

כל היום שלנו מלא בשיחות כאלה.

שיחות בלי ה-ק-ש-ב-ה.

כשאנחנו רואים מנהיג, אנחנו יודעים לזהות שמדובר במנהיג, אבל איך מגדירים מנהיגות?
איך מגדירים מנהיג טוב? לפי האפקטיביות שלו? חלק מגדולי הדיקטטורים היו מנהיגים אפקטיביים מאוד.
אלכסנדר מוקדון למשל נקרא "אלכסנדר הגדול" בפי היוונים, אך בפי הפרסים נקרא "אלכסנדר הברברי" בגלל שהחריב את תרבותם.

אנחנו נוטים להגיד כן מהר מדי, ורק אח"כ כשנתקלים במחסור זמן לבצע משימה שחשובה לנו, אנחנו מבינים שטעינו. ואז אנחנו מתחילים להרגיש עומס, להישחק, לקחנו על עצמנו התחייבויות, אנחנו לא רוצים לאכזב ובנוסף יש לנו את המשימות שלנו. אנחנו לא מתקצבים נכון את הזמן והאנרגיה שלנו. להיות פרודוקטיבי זה לא לעשות עוד ועוד, אלא לעשות את הדברים הנכונים, באופן הנכון.

כולנו חיים תחת אותם השמים, אבל אין לכולנו את אותו האופק, המשפט הזה מראה לנו מדוע לכל אחד יהיה חזון ייחודי לעצמו. חזון שכזה עוזר להתגבר באמצעות תשוקה על קשיי היומיום. אז מה הקשר לאחים רייט, וולא דיסני וסטיב ג'ובס?