הורות ומנהיגות
הורות היא אחד האתגרים הגדולים ביותר בכל מה שקשור לניהול ומנהיגות, אי אפשר להשוות את זה כמעט לשום תפקיד אחר.
לא באינטנסיביות, לא באחריות, לא במשמעות, ואין אפשרות לעשות "בכאילו". נשמע לכם מוגזם? כנסו לקרוא.
הורות היא אחד האתגרים הגדולים ביותר בכל מה שקשור לניהול ומנהיגות, אי אפשר להשוות את זה כמעט לשום תפקיד אחר.
לא באינטנסיביות, לא באחריות, לא במשמעות, ואין אפשרות לעשות "בכאילו". נשמע לכם מוגזם? כנסו לקרוא.
במטה אנליזה שחקרה 100 שנות פיתוח מנהיגות, טען אבוליו, מחוקרי המנהיגות הגדולים, כי "ההשפעה הגדולה ביותר על ההתפתחות, היא הגברת האמונה במונהגים. להטמיע בהם את השכנוע העצמי שהם טובים בביצוע המשימות, יותר משהם חשבו".
למנהיגים יש השפעה גדולה על האנשים שסביבם, הצפייה של המנהיגים מהמונהגים משפיעה מאוד על הצמיחה, ובמידה רבה "למה שאתה מצפה, זה מה שאתה מקבל". הרב קרליבך אמר "כל מה שילד צריך, זה מבוגר אחד שיאמין בו", אבל האמת היא שכל אחד צריך מישהו שיאמין בו. לא סתם אחת ההגדרות של מנהיגות היא לגרום לאנשים להגיע למקום שהם לא היו מגיעים אליו לבד, והשלב הראשון הוא להראות לאנשים שאתה רואה בהם יותר ממה שהם רואים בעצמם.
כשאנחנו מובילים מתוך הערכים שלנו, המורכבות שבקבלת החלטות פוחתת, והמאבקים הפנימיים והמתח הפנימי פוחתים, ברמה האישית וברמה הארגונית.
הערכים שלנו הם העוגן, הבסיס והמצפן לזהות, וגם למנהיגות שלנו. מנהיגות מבוססת ערכים היא מנהיגות מודעת. הערכים שלנו הם האמונות העמוקות האותנטיות שלנו. וכשאנחנו פועלים בניגוד לערכים שלנו, יש נתק בין הראש ללב שלנו, והתוצאה היא מתח, לחץ, תחושת תסכול ואכזבה.
השבוע הזה הזכיר לי את החשיבות של היכולת לראות דברים בפרספקטיבה, כלומר מנקודת מבט אחרת, ועד כמה המיומנות הזאת יכולה להשפיע על החיים שלנו, למרות שרוב הזמן אנחנו לא כל כך מצליחים ליישם אותה.
פרספקטיבה היא היכולת להשהות את השיפוטיות והתגובה שלנו, לעשות זום אאוט ולהסתכל מנקודת מבט אחרת, זוהי אחת היכולות החשובות ביותר כדי לשפר את התקשורת שלנו עם הסביבה, ובייחוד למנהיגים.
נקודת המבט שלנו קובעת את האופן שבו נחשוב על משהו, איך נתייחס אליו ואיזו תפיסה נגבש לגביו. פרספקטיבה מאפשרת לנו להבין שהדברים הם יחסיים, ושלכל דבר בחיים יש את הפרופורציה שלו.
במחקר שערך טימותי ווילסון מאוניברסיטת וירג'יניה, ופורסם ב-Science, 146 סטודנטים התבקשו לשבת בחדר ריק, ללא ספרים, טלפונים ניידים או הסחות דעת אחרות, וההנחיות שהם קיבלו היו לשבת על כיסא, להישאר ערים ולחשוב על מה שהם רוצים, במשך 15 דקות. קל ופשוט.
אבל התוצאה הייתה שהסטודנטים דיווחו שהם סבלו, וכשאפשרו לסטודנטים לעשות את זה בבתיהם, הם אפילו דיווחו על סבל גדול יותר. שליש מהסטודנטים כל כך סבלו שהם דיווחו כי בפועל הם רימו והשתמשו בניידים, האזינו למוזיקה או סתם הסתובבו בחדר.
הסטודנטים נתקלו בקושי אמיתי לנהל את המחשבות שלהם, כש"כיבו להם את העולם החיצון".
המנהיגות החדשה היא מנהיגות קשובה, מקדמת שיתופי פעולה, משרתת רעיון ואנשים, מעצימה, מבזרת את המשאבים, מטפחת מנהיגים בארגון, ודואגת לתחושת המשמעות של האנשים. זוהי מנהיגות פתוחה ללמידה, שמפגינה אותנטיות ופגיעות, שקיפות, משתפת באתגרים ופתוחה לרעיונות חדשים מכל דרג בארגון.
המנהיגות המסורתית פועלת ממקורות כח חיצוניים, ואילו המנהיגות החדשה פועלת ממקורות כח פנימיים, שמביא לידי ביטוי דרך תקשורת בריאה ואפקטיבית, את הערכים, המשמעות והמחויבות. המנהיגות החדשה מביאה לידי ביטוי "מיומנויות רכות" ואינטליגנציה רגשית, על פני הרציונליזציה של המנהיגות המסורתית.
איך נדע מי מנהיג? יש הבדל גדול בין לעשות "מעשה מנהיגותי" חד פעמי, או מדי פעם, לבין להיות מנהיג. לא כל מי שעושה "מעשה מנהיגותי" הוא מנהיג. מנהיג הוא מי שעושה מעשים מנהיגותיים בתדירות גבוהה ולאורך זמן, ובתוך כך משלב חזון, השפעה על האנשים, מוביל שינוי, העצמת ופיתוח האנשים, באומץ וביצירתיות שמביאים את הארגון למקום טוב יותר.
"נקודת שיווי המשקל המנהיגותית" זזה, וכשמדברים על "ההתפטרות הגדולה", רגע לפני שקופצים למסקנות על "דור עצלן" או "מפונק", כדאי להבין למה היא זזה, ומהו אתגר המנהיגות.
בסקר שנערך בפברואר 2022 וכלל 15,000 עובדים, צנחה תחושת העובדים כי דואגים מאוד לרווחתם עד לרמה של 24%!!, זוהי ירידה מתמשכת במהלך השנתיים האחרונות, מאז הפיק של תחילת הקורונה, לרמה נמוכה עוד יותר ממה שהייתה לפני הקורונה.
האנשים כבר לא מוכנים לשעבד את האושר שלהם תמורת עבודה, וארגון שלא יבין את זה, יישאר עם העובדים הפחות טובים, אלה שאין להם ברירה. האם העובדים יתגמשו, או שדווקא הארגונים הם אלה שיתגמשו? נחכה ונראה.
בשנות ה-80 של המאה הקודמת השתמשו במושג VUCA בכדי לתאר את הסביבה בעולם שלאחר המלחמה הקרה, בעידן הדיגיטלי והמקושר. הסביבה אופיינה בתנודתיות, אי ודאות, מורכבות ועמימות.
לאחר מספר שנים ההבנה הייתה שהסביבה מורכבת יותר וטבעו את המושג TUNA שמתאר סביבה סוערת, אי ודאית, חדשנית ועמומה.
השינוי המשמעותי חל במהלך השנתיים האחרונות, כשהסביבה מתוארת כבר כשברירית, חרדתית, לא לינארית ולא מובנת.
זאת סביבה מאוד מאוד מאתגרת עבור המנהיגים, כסביבה שבה הם צריכים להוביל ארגונים בצורה אפקטיבית.