ניהול עצמי

השבוע הזה הזכיר לי את החשיבות של היכולת לראות דברים בפרספקטיבה, כלומר מנקודת מבט אחרת, ועד כמה המיומנות הזאת יכולה להשפיע על החיים שלנו, למרות שרוב הזמן אנחנו לא כל כך מצליחים ליישם אותה.

פרספקטיבה היא היכולת להשהות את השיפוטיות והתגובה שלנו, לעשות זום אאוט ולהסתכל מנקודת מבט אחרת, זוהי אחת היכולות החשובות ביותר כדי לשפר את התקשורת שלנו עם הסביבה, ובייחוד למנהיגים.
נקודת המבט שלנו קובעת את האופן שבו נחשוב על משהו, איך נתייחס אליו ואיזו תפיסה נגבש לגביו. פרספקטיבה מאפשרת לנו להבין שהדברים הם יחסיים, ושלכל דבר בחיים יש את הפרופורציה שלו.

הרבה אנשים מספרים לי, שלא משנה לכמה הרצאות, ימי עיון או סדנאות הם הלכו במגוון רחב של מיומנויות, ועדיין הם לא באמת מרגישים שיפור. לא מרגישים שמצליחים להתקדם ולהגיע להישגים משמעותיים יותר.
הבעיה היא שאנחנו מתמקדים ב"התפתחות אופקית" של רכישת כלים, במקום ב"התפתחות אנכית" שהיא שינוי זהות, גישה וחיזוק התודעה.

ג'ימס קליר כתב בספר "הרגלים אטומיים" שאנחנו לא עולים לרמת המטרות שלנו, אלא אנחנו נופלים לרמת המערכת שלנו", והדבר המצער הוא שאכן בד"כ אין קשר בין המטרות שקובעים למה שעושים בפועל באופן עקבי לאורך השנה (משמעת, שינויים וכו'), ומה שיקבע בפועל לאן נגיע אלה ההרגלים שלנו ולא המטרות, "המערכת" שלנו חשובה יותר מהמטרות.

אנחנו נוטים להגיד כן מהר מדי, ורק אח"כ כשנתקלים במחסור זמן לבצע משימה שחשובה לנו, אנחנו מבינים שטעינו. ואז אנחנו מתחילים להרגיש עומס, להישחק, לקחנו על עצמנו התחייבויות, אנחנו לא רוצים לאכזב ובנוסף יש לנו את המשימות שלנו. אנחנו לא מתקצבים נכון את הזמן והאנרגיה שלנו. להיות פרודוקטיבי זה לא לעשות עוד ועוד, אלא לעשות את הדברים הנכונים, באופן הנכון.

התודעה שלנו היא מה שמשפיע הכי הרבה על החיים שלנו, היא קובעת מה תהיה הגישה שלנו, ומה תהיה איכות החיים וההישגים שלנו.
כשאנחנו רוצים להתפתח ולעבור שינוי, שינוי תודעתי הוא השלב שמקשר בין השראה לפעולה, ובו השינוי הוא הקשה ביותר.

אחד הדברים שאנשים צמאים לו הוא השראה, היא הגורם שמעורר אותנו בתחילתו של כל שינוי, קטן וגדול.
השראה היא רעיון שאני נחשף אליו, דפוס חשיבה או דפוס התנהגות, של מישהו אחר שמצליח לעורר אצלי תשוקה לפעולה, בין אם באופן זהה למקור ההשראה ובין אם בתחום אחר לגמרי.

שתי צפרדעים נפלו למכל שמנת.
עד מהרה הן הבינו שהן הולכות ושוקעות: הן לא יכלו לשחות או להחזיק מעמד על פני השטח זמן ממושך מפני שהעיסה הייתה סמיכה וטובענית. תחילה פרפרו שתי הצפרדעים בתוך השמנת וניסו להגיע לשפת המכל. אבל הן לא הצליחו, עלה בידן רק להשתכשך במקומן ולשקוע.