אברהם לינקולן – התגלמות המנהיגות

אברהם לינקולן הוא בעיני התגלמות המנהיגות שהייתי רוצה לראות יותר, ולא רק בגלל העובדה שהוא נחשב לאחד הנשיאים הגדולים בהיסטוריה האמריקאית, שהוביל את האומה להישגים משמעותיים במלחמת האזרחים, שמר על אחדותה וסיים את העבדות, אלא בעיקר בגלל הדרך שבה הוא הנהיג והוביל לתוצאות האלה.  

בתקופה הסוערת שאנחנו נמצאים, אפשר ללמוד לא מעט מלינקולן שבהיותו מנהיג אמר "אם אתה רוצה לבחון את אופיו של גבר, תן לו כח". (אני מניח שבימינו היה מתבטא באופן שמנטרל את הענין המגדרי, אבל המהות חשובה).  

לאחר שנבחר לנשיא ארה"ב ה-16, הוא עשה מעשה בלתי צפוי, ובמקום להקיף עצמו ב"יס-מנים" שיעשו לו חיים קלים ויהדהדו אותו, הוא הכניס לקבינט שלו את היריבים החזקים ביותר שהתחרו בו במערכת הבחירות. אנשים שהיו לו כל הסיבות לשנוא ברמה האישית.  סגנון המנהיגות הייחודי של לינקולן והאסטרטגיה בה פעל, נותחו בספר "Team of rival: The political genius of Abraham Linciln" בו נטבע המונח "קואליציה של יריבים", שמתייחס ליכולת של לינקולן להפוך יריבים לבעלי ברית. 

האסטרטגיה שלו לא הייתה רק מחווה של רצון טוב, אלא כוונה אסטרטגית לרתום את מגוון היכולות וההשקפות השונות לטובת המדינה. לינקולן האמין באחדות, בשיתוף פעולה ובכוחה של חשיבה מגוונת. הדעות המנוגדות הבטיחו מבחינתו שההחלטות יהיו מושכלות, מאוזנות, הוליסטיות ומוכוונות לטובת הכלל.

כל אחד מהיריבים שלינקולן צרף לקבינט, היה חזק בפני עצמו, וראה עצמו כמועמד בעצמו לנשיאות. 

המיומנות של לינקולן הייתה ביכולת לנהל את האגו הגדול של האנשים, לגשר בסכסוכים, לבנות אמון ולהפוך את היריבים לבני ברית. לינקולן נעזר בהפגנת אמפתיה, סבלנות והרבה הקשבה. לינקולן הניח בצד את הדחף לנקמות אישיות ביריביו, והתרכז בהבנת נקודות המבט השונות ובגיבוש קואליציה מגוונת להשגת קונצנזיוס. 

שנים לפני שנבחר לנשיאות, כשלינקולן עוד היה עו"ד, הוא עבד על תיק עם אדווין מ. סטנטון, אשר התייחס אליו בזלזול והקניט אותו באופן פוגעני ברמה האישית. למרות זאת, שם מאוחר יותר כשלינקולן נדרש למנות שר מלחמה, הוא בחר בסטנטון שהיה ידוע בפעלתנותו, ביעילותו ובידע הרב שלו. לינקולן לא התמקד בקולות מהעבר ובמתחים האישיים ביניהם, אלא במה שטוב למדינה. במהלך כהונתו סטנטון היה בוטה ופעמים רבות לא קיבל את מרותו של לינקולן, בשלב מסוים לינקולן אף הורה להסיט כח צבאי אך סטנטון התנגד וטען שמדובר במהלך טפשי. לינקולן בתגובה אמר "אם סטנטון אמר שזו פקודה מטופשת, אז זו הייתה פקודה מטופשת". בסופו של דבר סטנטון שיתף פעולה וכיבד את לינקולן.

דוגמא נוספת, הייתה כאשר סלמון פ. צ'ייס מונה להיות שר האוצר. למרות שלעיתים קרובות לא הסכים עם לינקולן, ובעצמו שאף להיות נשיא, צ'ייס הגיש מספר פעמים מכתב התפטרות, אך לינקולן סרב לקבלו, והעדיף את האחדות על פני אי הסכמות אישיות. שוב, רוב יריביו של לינקולן הפכו עם הזמן לתומכיו הגדולים ביותר. 

בהקשר הזה אמר לינקולן ש"חופש הוא לא הזכות לעשות מה שאנחנו רוצים, אלא מה שאנחנו צריכים", ואכן כך פעל.

דווקא בתקופה הסוערת שעברה על האומה, הפגין לינקולן שלווה, שמר על עקרונותיו, היווה מגדלור של מנהיגות והצליח לנווט בים הסוער של הפוליטיקה. מנהיגותו של לינקולן נבחנה בנסיבות הקשות של מלחמת האזרחים, ההתנגדות בתוך הקבינט שלו וטרגדיות אישיות כמו אובדן בנו. רוזוולט אמר עליו ש"המנהיגות שלו הובילה אותנו באחת השעות האפלות שלנו כאומה".

לינקולן הפגין אמפתיה וענווה, תמיד הבין והעריך את נקודת המבט של האחרים והפגין אינטליגנציה רגשית גבוהה. פעל בהתמדה ובנחישות, מול משברים אישיים ופוליטיים, לא ברח, לא זיגזג ולא סטה מהמסלול. הפגין סקרנות, ורצון מתמיד ללמוד. הוא פעל מתוך חזון ברור, משכנע ומעורר השראה לגבי העתיד של האומה. לינקולן פעל בפתיחות והקיף עצמו באנשים בעלי דעות מגוונות כדי לקבל החלטות טובות יותר. ועם זאת כשפעל, עשה זאת בהחלטיות, מתוך שכנוע עמוק, וקיבל החלטות קשות גם כשזה לא היה פופולרי. בעיקר לינקולן פעל ביושרה, ודבק בעקרונות ובערכים שלו.

לינקולן לא היה מנהיג רגיל, הוא היה מגדלור של חזון, תקווה וחוסן. המורשת שלו היא לא של מנהיג חזק, אלא של מנהיג שבא לשרת את העם, וקודם כל דאג לאחדות ופיוס. הוא הבין שהוא צריך להשתמש בכישרון שלו למילים, כדי להניע ולאחד את האנשים, וכך בנאומיו ובכתביו ביטא רעיונות של אחדות ועיצוב העתיד.

מדהים לראות שלינקולן הביא לידי ביטוי כבר בתקופתו בסגנון מנהיגותו, סגנונות מנהיגות "מודרניים" כמו מנהיגות אותנטית, מנהיגות משתפת, מנהיגות אדפטיבית ומנהיגות משרתת. היכולת לא להסתנוור מכח, לדבוק בעקרונות שלך, להנהיג בענווה ולזכור בכל בוקר שבאת לשרת ולא לשלוט, זאת הסיבה שג'ון פ. קנדי אמר עליו "לינקולן לא היה רק נשיא ארצות הברית, הוא היה נשיא העם האמריקאי".