למה הרעיון שלי לא מתקבל?

דיון פגישה מנהיגות ניהול רעיון

אתם מעלים רעיון גאוני, אבל הקול שלכם לא זוכה להערכה?

במילה אחת הסיבה לזה היא: תיזמון

בשתי מילים: "שקט אסטרטגי"

כשאנחנו מעלים רעיון יש שתי אפשרויות, האחת היא שהרעיון שלנו יזכה אותנו בהערכה, שהיא תגמול חיובי, אבל האפשרות השנייה היא הסיכון שנקבל יחס קר עד כדי מזלזל או עוין.

במחקר מעניין מצאו שגורם המפתח שעוזר אנשים לקבל תמיכה ברעיונות שלהם הוא תיזמון המסר שלהם. הם נעזרים במה שנקרא "שקט אסטרטגי" עד לנקודה הרלוונטית להעלאת הרעיון.

בדרך כלל כשיש לנו רעיון טוב, אנחנו מיד רוצים להפיץ אותו, כדי לא לפספס את המועד, להיות רלוונטים, להיות הראשונים שמעלים את הרעיון וגם כדי להרגיש מעורבים, תורמים ומוערכים. אנחנו מונעים מתחושת דחיפות.

אבל התנהגות כזאת, מתעלמת מהעובדה שהאנשים סביבנו עסוקים, טרודים במהלך היומיום מהרבה מאוד דברים, ובעיקר אצל דרגי הניהול יש המון תחרות על הקשב שלהם. הסבירות שבכל רגע נתון הם יהיו קשובים ופנויים מנטלית להתמודד עם הרעיון החדש, נמוכה מאוד.

דווקא האנשים שמחכים עם הרעיון לתזמון הנכון, נתפסים ע"י המנהלים שלהם כבעלי רעיונות איכותיים יותר, וזוכים להערכה ותגמול רבים יותר.

הנה שלושת המניעים החיוניים ל"שקט אסטרטגי":

  1. רלוונטיות: הרעיון צריך להתאים לסדר היום. כשהארגון או האנשים עסוקים וטרודים בפרויקט מסוים, או מנסים להתמודד עם אתגר מרכזי או אירוע משמעותי, הקשב של האנשים יהיה נמוך מאוד, וכך גם "הקשב הארגוני", ולכן בסבירות גבוהה שהרעיון יתקבל כ"תלוש מהמציאות".
  2. מוכנות: לא רק הרעיון צריך להיות מוכן, אלא גם מציע הרעיון צריך להיות מוכן להציג אותו, לוודא שהרעיון מגובה בנתונים, להיות מוכן מבחינת אופן הצגת הרעיון, התמודדות עם שאלות, התנגדויות וכו'.
  3. היענות: זאת המוכנות הקוגנטיבית של שומע הרעיון, והקשב שלו לרעיונות חדשים. אנחנו מכירים את הימים האלה על עצמנו, וכמובן על בוסים, שלפעמים כדאי "לחכות ליום טוב", ובעדינות נגיד שיש ימים שהם לא "אופטימליים" להעלאת רעיונות חדשים (כן, גם לדרישה להעלאת שכר..).
  4. אלה ימים שכדאי ליצור בהם רק אינטראקציות "מחויבות מהמציאות", יהיו הסיבות אשר יהיו, ולחכות ליום אחר, למיינדסט אחר.

המחקרים מראים שמנהלים מעריכים ומתגמלים יותר עובדים שמתזמנים את הרעיונות והדעות שלהם, למועדים רלוונטים, ואף לעיתוי שבו "הנסיבות תומכות ברעיון החדש".

"שקט אסטרטגי" הוא תזמון כך שהרעיון ייפול מוכן ואפוי על אוזניים קשובות, והאמת היא שאנחנו כבר די יודעים לזהות מה התזמון הנכון מבחינת הסביבה שלנו, זוהי "אינטלגנציה רגשית".

זה לא סותר את היותנו אמיצים, אומץ הוא להלחם עבור ערכים ודברים שחשובים לנו, אבל לא להלחם במובן של לעשות רעש, אלא במובן שנעשה מה שדרוש כדי לקדם אותם.

אחת הדרכים היא תיזמון, כדי לקדם את הרעיונות, ולא לטעות ולגרום לכך שלא יתממשו או ידחו בגלל שהועלו במועד הלא נכון.

מעניין? שתפו 

WhatsApp
Email
LinkedIn
Twitter
Facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עשוי לעניין אותך גם

מנהיגות
אייל גונן

מה השאלה הראשונה שמנהיג שואל?

כל מנהיג מונע משאלה שהוא שואל את עצמו בכל בוקר. יש מנהיג ששואל את עצמו "מה אני צריך לעשות כדי להצליח?" זה מנהיג ששם את עצמו במרכז, כל הארגון על כלל משאביו ורצונותיו, עובד בשביל להאדיר את המנהיג. יש מנהיג ששואל את עצמו "מה אני יכול לעשות כדי שהארגון יצליח?" זה מנהיג שמבין שהארגון והמטרות שלו גדולים וחשובים יותר ממנו.

קרא עוד »
מנהיגות
אייל גונן

מביעים דעה שונה מדעתו של הבוס?

החוקר הופסדה, טבע את המונח PDI (Power Distance Index), שהוא מדד מ-1 עד-100 ל"מרחק הכח" בארגונים. ככל שהמדד נמוך יותר, ההיררכיה והסמכות תופסות מקום נמוך יותר בארגון, וככל שהמדד גבוה יותר, קיימים פערי כח בעקבות ההיררכיה עד כדי פגיעה ביכולת קבלת החלטות.

קרא עוד »
מנהיגות
אייל גונן

ההשפעה והרטוריקה של זלנסקי

זלנסקי יודע שבאמצעות רטוריקה נכונה אפשר לזכות באהדת הקהל, ושבלי קשר האמת אינה עומדת למבחן, אלא היכולת ליצור יחס אוהד בין הנואם והקהל, שבאמצעותו העברת המסר הופכת לקלה יותר.
זלנסקי כמו רטוריקן טוב, יודע להתאים עצמו ולדבר אל כל קהל בשפה הרלוונטית אליו, ולהעביר לו מסר ייחודי כדי להניע את הקהל לחשוב על הדברים לעומק. אחת הדרכים הנפוצות ביותר ושבה משתמש גם זלנסקי, היא ביצוע אנלוגיות שמאפשרות הבנה מהירה יותר, ועל בסיס העובדות המוזכרות, קל להעביר ולהבהיר את הטיעון. רטוריקן טוב מוצא את המשותף בינו ובין הקהל, ומטרת האנלוגיה לאירועי העבר שרלוונטים לקהל, היא לגרום לקהל לראות את המציאות דרך עיני הנואם.

קרא עוד »