מוכנים לחצות את "תהום התירוצים"?

התודעה שלנו היא מה שמשפיע הכי הרבה על החיים שלנו, היא קובעת מה תהיה הגישה שלנו, ומה תהיה איכות החיים וההישגים שלנו.
כשאנחנו רוצים להתפתח ולעבור שינוי, שינוי תודעתי הוא השלב שמקשר בין השראה לפעולה, ובו השינוי הוא הקשה ביותר, בעיקר בגלל שאנחנו מגבשים את התפיסות שלנו לגבי העולם, לגבי מה נכון ומה לא נכון, מה טוב לנו ומה לא טוב לנו, מה אפשרי ומה לא אפשרי, במשך הרבה מאוד זמן, למעשה כבר מהילדות המוקדמת שלנו. התפיסות שגיבשנו עיצבו את התודעה שלנו, ומציגות לנו תמונת מציאות שהיא האמת שלנו, גם אם היא לא נכונה. בכל פעם שמשהו מערער את אותה אמת שלנו, אנחנו דוחים אותו, ואפילו מצדיקים עוד יותר את התפיסות שלנו.
בפועל, כדי לעשות שינוי צריך לחצות את "תהום התירוצים", אותו שלב שקשה להתקדם ולצאת ממנו, אותו תהום שממנו אפשר לעלות ולצמוח, אבל הבעיה היא שכל כך קל להישאר בו. בתהום התירוצים אנחנו מסבירים לעצמנו למה אי אפשר, זה לא הזמן, יותר מאוחר, כשנהיה מוכנים, זה בלתי אפשרי, זה מסוכן, לא אצליח, כבר ניסיתי וזה בלתי אפשרי, זה לא אני. אנחנו כמובן צודקים, תמיד אנחנו צודקים. ובתהום התירוצים אנחנו שומעים הדהוד בכל פעם שאנחנו מוותרים וזורקים תרוץ לאוויר, שאומר "אתה צודק", "אתה צודק".. זה הקול הפנימי שלא רוצה לצאת מאזור הנוחות.
האתגר הגדול שלנו הוא לחצות את "תהום התירוצים", ולהגיע לנקודה הקריטית שהיא "נקודת הרחבת התודעה". בנקודה הזו "סכי העיניים" שהתהלכנו איתם באופן בלתי מודע, מוסרים, ומתגלות בפנינו אפשרויות רבות, הן אינן חדשות כי הן היו שם תמיד, אבל אנחנו לא יכלנו להבחין בהן. מהנקודה הזו, לא רק שאנחנו מבחינים באפשרויות נוספות, אלא אנחנו מבינים שהן כאן בשבילנו.
איך חוצים את תהום התירוצים? "טאבולה ראסה". כשמבינים שהתפיסות והמחשבות שלנו הן שקובעות עבורנו את המציאות, ואת גבולות האפשר, הדרך לשינוי עוברת בצעד האמיץ של הטלת ספק במה שהיה עבורי עד עכשיו האמת היחידה. אני נפתח לאפשרויות נוספות, 'מנקה' את התודעה שלי, ומוכן לוותר על התפיסות שלי ולהיות "טאבולה ראסה", בלי דעה מגובשת, ופתוח לאפשרויות נוספות. זה צעד קשה ואמיץ, ודורש כנות ומוכנות לפגיעות, בעיקר מהסיבה שטמונה בו הודאה שיכול להיות ששיקרתי לעצמי עד עכשיו בחלק מהדברים, לא בכוונה, אלא כמנגנון הגנה בלתי מודע.
תודעה חלשה היא המשוכה בין ההשראה לפעולה, ואילו תודעה חזקה מייצרת מההשראה מומנטום לפעולה.
נו, אז בחרתם כבר דבר אחד שעבורו אתם מוכנים לחצות את "תהום התירוצים"?

מעניין? שתפו 

WhatsApp
Email
LinkedIn
Twitter
Facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עשוי לעניין אותך גם

איזון קריירה משפחה
אייל גונן

שיווי משקל מנהיגותי – ההתפטרות הגדולה

"נקודת שיווי המשקל המנהיגותית" זזה, וכשמדברים על "ההתפטרות הגדולה", רגע לפני שקופצים למסקנות על "דור עצלן" או "מפונק", כדאי להבין למה היא זזה, ומהו אתגר המנהיגות.
בסקר שנערך בפברואר 2022 וכלל 15,000 עובדים, צנחה תחושת העובדים כי דואגים מאוד לרווחתם עד לרמה של 24%!!, זוהי ירידה מתמשכת במהלך השנתיים האחרונות, מאז הפיק של תחילת הקורונה, לרמה נמוכה עוד יותר ממה שהייתה לפני הקורונה.

האנשים כבר לא מוכנים לשעבד את האושר שלהם תמורת עבודה, וארגון שלא יבין את זה, יישאר עם העובדים הפחות טובים, אלה שאין להם ברירה. האם העובדים יתגמשו, או שדווקא הארגונים הם אלה שיתגמשו? נחכה ונראה.

קרא עוד »
מנהיגות
אייל גונן

מנהיגות?

כשאנחנו רואים מנהיג, אנחנו יודעים לזהות שמדובר במנהיג, אבל איך מגדירים מנהיגות?
איך מגדירים מנהיג טוב? לפי האפקטיביות שלו? חלק מגדולי הדיקטטורים היו מנהיגים אפקטיביים מאוד.
אלכסנדר מוקדון למשל נקרא "אלכסנדר הגדול" בפי היוונים, אך בפי הפרסים נקרא "אלכסנדר הברברי" בגלל שהחריב את תרבותם.

קרא עוד »
ההתפטרות השקטה quietquitting
מנהיגות
אייל גונן

ההתפטרות השקטה

פעם קראו לזה "אבטלה סמויה", קראו לזה "הקטנת ראש", קראו לזה "זה לא בהגדרת תפקיד שלי", וכל מנהל ניסה להלחם בזה באמצעות "תפיסת תפקיד מרחיבה", דיבור על מצויינות, הגדלת ראש, ודרישה לשים לב ששום דבר לא "נופל בין הכסאות". 

הבעיה היא שמנהלים מהדור הישן נעלבים, איך יכול להיות שאנשים לא נדבקים בחזון שלהם, איך אנשים לא רוצים לתת 110%?, איך אנשים מעזים לצאת הביתה כשהם עובדים עד השעות הקטנות?. קוראים לזה הצבת גבולות. מה הבעיה? שמנהלים מהדור הישן מרגישים שדופקים אותם אם זה לא קורה, ואופס.., הנה באים חבר'ה צעירים ומגדירים גבולות. גבול למה שהם מוכנים לתת, גבול למה שהם מוכנים שידרשו מהם. 

קרא עוד »